לא סתם

"לא מוכן לחיות במציאות הטרור"

בואו לתמוך במאבק של בן הצטרפו לדף הפייסבוק

 "לא אתן שדם יהודי יוסיף להיות הפקר. המשפחה שילמה את המחיר וכעת השליחות שלי היא לעשות כל שביכולתי להחזיר לאזרחי המדינה את הזכות לחיות בביטחון".

ראיון עם בן בסון, אחיו של גל שנהרג במהלך הקרבות במבצע צוק איתן בקיץ 2014

מאת: יעל ברוך

אודות הכותבת:

יעל ברוך, בת 27 מתל אביב, בוגרת תואר ראשון בתקשורת וקולנוע בשילוב הוראה במכללת סמיניר הקיבוצים.

פ

גשתי את בן (25) בדירתו הצנועה בחולון. גבר נאה, מלא בביטחון עצמי ונחישות, נטול ציניות וחדור מטרה.

מאז נהרג אחיו הקטן גל ז"ל משהו השתנה בו. מעבר למציאות החדשה והקשה אליה נקלעה המשפחה, הרגיש בן שלא יוכל להישאר אדיש למצב בארץ והחליט למחות. וחזק! בכל העוצמה. תחושה שנובעת מכאב עמוק, מרצון להנציח אך בעיקר גם מתוך שליחות חברתית, אולי לזעוק  זעקה של אזרח שפשוט לא מוכן לשתוק עוד. 

המחאה

"הדרך הטובה ביותר מבחינתי להגיע לתודעה של אנשים היא לתקשר את המחשבות והדעות שלי. היום, כשזרימת המידע היא חופשית, זה פשוט ונגיש. אני לא לבד בעניין, פתחתי קבוצה בפייסבוק בשם "אזרחים נגד מציאות הטרור" והתחלתי לשפוך מחשבות ודעות, לחשוף סרטונים מקוממים של אירועי ונפגעי טרור, לקדם הפגנות ויוזמות מול הממשלה ומה לא? העסק תפס תאוצה וקיבלתי תוך זמן קצר אלפי תגובות ושיתופים. אני מניח שהמקום שממנו אני מגיע מחזק את הלגיטימציה של קולי".

בסון לומד משפטים במכללה למינהל. הוא בחר בתחום בעקבות מבצע צוק איתן, מתוך רצון ללמוד את החוק היבש שמבחינתו הוא הכלי המרכזי להילחם בטרור. הביקורת והזעם שלו מופנים בעיקר לפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות שבוחרים במתן הקלות ובמחוות הומינטריות כלפי טרוריסטים שצריכים להימצא מאחורי סורג ובריח.

"לא נראה לי הגיוני שאדם שניסה לבצע פיגוע בתוך שטח מדינת ישראל, בין אם הוא ערבי ובין אם הוא יהודי, יזכה להיכנס לכלא כשיש לו 20 ערוצי טלוויזיה לצפות בהם, ארוחות מסודרות והסדרי ביקור של המשפחה. מבחינתי היום במדינת ישראל משתלם לערבים להרוג יהודים! אני חושב שכנגד מעשים כאלה צריך להנהיג חקיקה של עונש מוות – מידה כנגד מידה". 

הקבוצה  מונה כיום קרוב ל4,000 חברים פעילים. חלקם הגדול כולל משפחות שכולות וחברים של נפגעי הטרור, המבצעים והמלחמות שאירעו בשנים האחרונות. המסר של הקבוצה הוא כי הדרך היחידה לעורר רעש ושיח ציבורי היא פשוט לצאת לרחובות ולהפגין. 

השכול

בן מאז ומתמיד היה בחור דעתן שאהב את המולדת. הוא מספר שהדחף האמיתי לפעול החל לאחר מותו של אחיו הקטן, מתוך ההבנה כי "אין לנו ארץ אחרת,
ועלינו להקריב למענה, גם אם מדובר בחיי אדם". 

הוא אינו מרבה לדבר על אחיו הצעיר ממנו רק בשנתיים. טיל נ"ט פגע בחולייה של גל, ששירת בצנחנים באיזור בית חאנון בצפון רצועת עזה בצוק איתן. הכאב על מותו של גל הוא גדול ועודנו ממשי וטרי. במעט שהסכים לשתף, סיפר עד כמה אחיו הקטן אהב את המדינה ואת נופיה וכמה הרבה לטייל. המשפחה בחרה להנציח את גל בנקודה שהיתה הכי קרובה לליבו – נקודת תצפית ליד הר החרמון. שם תוקם אנדרטה לזכרו ולצדה אזורי שירות למטיילים, על מנת שלצד השכול והאבל יוכלו

ליהנות מרגע פסטורלי אופטימי של טבע טהור. 

האנדרטה דרשה מעל ל200 אלף שקלים להקמתה, וכחלק ממסע גיוס הכספים הרים בן בנובמבר האחרון ערב התרמה מרגש ב"פארק פרס" שבעיר חולון בשיתוף חבריו ובעלי הברים בעיר. אמנים רבים נרתמו והגיעו להופיע באירוע- ביניהם מאיה בוסקילה, עדי הימלבלוי ורוני דלומי. כרטיס כניסה עלה כ 100 שקלים וכ 1,300 אורחים הגיעו ותרמו. בעזרתם הצליחה המשפחה לגייס 130 אלף שקלים, ואת השאר תחסוך בעצמה למען הקמת האנדרטה.

 בנוסף, מקיימת המשפחה בכל דצמבר טורניר כדורסל שנתי בשיתוף חבריו של גל, לזכרו כספורטאי מצטיין ביכון "קרית שרת" בחול. 

עתיד המאבק 

אחרי שנה של פעילות שכללה מספר הפגנות מול קרית הממשלה וכיכר רבין בתל אביב,  כתיבת פוסטים בפייסבוק ושיחות אינסופיות עם כל מי שהוא פוגש, בן אינו עוצר.
הוא ממשיך לדהור קדימה תוך הבנה כי יצליח לחולל שינוי  משמעותי רק אם יצטרף לזירה הפוליטית וישפיע מבפנים. מבחינתו, לימודי המשפטים הם ההתחלה לכך.
בינתיים, רוב המחאה נעשית ברשת: 

עד שיגיע לכנסת, בן עסוק בלימודי המשפטים ומסתפק במחאת רשת. אבל הוא מצהיר ש"בקרוב מאוד אנחנו נרים עוד הפגנה, ואפילו חזקה יותר מקודמותיה, בעיקר בשל אירועי הטרור בחצי שנה האחרונה. אני מאמין שיצטרפו אלינו אנשים חדשים שגם להם נמאס".

"תראי, בחצי שנה האחרונה אנחנו נמצאים מבחינתי בסוג של אינתיפאדה נוספת. עדיין לא יצאנו למחות בשטח בעקבותיה מכמה סיבות. האחת והעיקרית היא שהבנו שמחאה ברשת יכולה לעורר מודעות ורעש אולי אפילו גדול יותר, כיוון שהיא מגיעה להרבה יותר אנשים. מספיק שבודדים מחברי הקבוצה משתפים את הפוסטים והתמונות שאנחנו מעלים, עוד הרבה אחרים נחשפים אליהם. בצורה כזאת גם נוכל לעורר אצל אנשים חומר למחשבה, וגם נוכל לגרום לאנשים נוספים להצטרף אלינו, וברגע שנצא למחות בשטח- ההשפעה שלנו תהיה גדולה יותר".

​בן מאמין ש"מחאות ברשת יכולות להגיע למקבלי ההחלטות. אני יודע שיש עוד המונים שמוחים ומפרסמים פוסטים כמוני ואני לא יחיד ומיוחד שיצליח להשפיע על הממשלה לשנות פה דברים; אבל אני מאמין שגל של מחאות בכל רחבי הארץ כן יצליח לשנות פה משהו. אני סך הכל מנסה להיות עוד חולייה בשרשרת, שתורמת את חלקה. בשלב מאוחר יותר אני מקווה להיות בראש השרשרת". 

בסון מרגיש דחף עז להשמיע קולו ולזעוק את מה שהוא רואה כזעקת הרבים, ולא ינוח עד שירגיש את השינוי. "זה המאבק שלי, זו החובה שלי למשפחתי ולעם ישראל. אני לא מתבייש בהיותי ציוני. אין לנו ארץ אחרת, ואמשיך לחתור לחברה

."!צודקת ולחיים בטוחים ושלווים בארץ ישראל- הארץ שלנו

© כל הזכויות שמורות